עודכן: 11 באוג׳ 2020.

בחודשים מרץ-מאי 2020 היינו בסגר ארוך בבתים. בתקופה הזו רוב ההורים עבדו מהבית או יצאו
לחל"ת, מסגרות בתי הספר הממלכתיים סיפקו שיעורים בזום ובפועל רוב המשפחות פשוט היו
בחוסר מעש בבתים.

במהלך תקופת הסגר עלו מספר הדיווחים על אלימות במשפחה פי 760% )המידע ע"פ דווחים של
משרד הרווחה כמובן(. בתוך כך ברור כי גם מספר הפגיעות המיניות עלה באופן דרמטי בתקופה זו,
בין אם הישנות של פגיעות קיימות ובין אם עליה בכמות הילדים והילדות שנפגעו.

ילדים וילדות נפגעים מינית ע"י מבוגר שמכיר אותם באופן אישי. הרקע לפגיעה הוא הצורך של
המבוגר בהשגת שליטה, הוא מנצל את כוחו על הילד על מנת לחוש שולט ומשמעותי בצורה גורפת.

ייתכן מאוד כי חלק מהמבוגרים הפוגעים )והפוגעות( חשו חרדה, לחץ ותיסכול גובר בתקופת הסגר
הארוכה הזו ולכן כמות הפגיעות המיניות בוודאי עלתה.

לאחר סיום תקופת הסגר מסגרות החינוך חזרו למתכונת חלקית ונראה שהייתה הזדמנות להבחין
בשינויים אצל ילדות.ים לאחר התקופה בבית .

ריכזתי כאן מספר נורות אזהרה שצוות בי"ס/גן/מסגרת בלתי פורמאלית יוכל להבחין בהן:

● דימום רקטאלי או ואגינלי שחוזר על עצמו יותר מפעם אחת, ללא כל פצע נראה לעין
או בעיה רפואית מוכרת.
● סימנים כחולים באזורים מוצנעים . ובכלל סימנים כחולים מרובים ולא מוסברים.
● הסתגרות מוגזמת בתוך עצמם עם קושי לתקשר עם חברים והיצמדות לצוות
הגן/בי"ס ללא יכולת שחרור.
● התעסקות מוגזמות באיברים פרטיים.
● חשוב להבדיל בין התעסקות באיברים פרטיים מתוך סקרנות, נושא שמוכר מאוד
כבר מגיל שנה ועד גיל ההתבגרות.
● תשאלו את עצמכםן האם נראה שישנה התעסקות מוגזמת? לעיתים נחשוב
שההתעסקות מוגזמת אבל למעשה מדובר בסקרנות בריאה ומיטיבה. ניתן למצוא
מידע נוסף תחת המאמר על מיניות ילדית בריאה.
● בכי רב, קושי בפרידות, תסכול מתמשך ובכלל אם ישנה תחושה שהילד/ה שלי
מציק/ה לי בלי הרף!!!
● קושי במתן אמון באנשים ספציפים, על אף היכרות איתם.
● אלימות של הילד/ה כלפי מבוגרים ו/או ילדים אחרים ו/או כלפי חיות.
● חזרה על משפטים ומנטרות שלא הכרתם שמעוררים חשד ונשמעים פוגענים
במיוחד.
● חפשו שינוי במגמות. היו רגישים אליהם.

אחרי תקופת הסגר בבית, שילדינו לא פגשו מבוגרים אחרים, לא פגשו חברים, לא הלכו למסגרת,
לא חוו שיגרה. ייתכן מאוד שחלק נכבד מהתופעות שכתבתי יופיעו כחלק מהקושי הזה.

קשה לומר ע"ב הישנות של תופעה אחת או שתיים האם הילד.ה נפגעו.

העניין המרכזי הוא שילדים שנפגעים מאוד רוצים לספר על הפגיעה!!!!!

היו אוזן קשבת, עיצרו לשבת עם כל ילד.ה, להקשיב.

שאלו אותם "מה שלומך?" בכנות גדולה.

נסו להיות נכונים לשמוע מהילד.ה גם על דברים קשים שעברו.

חישבו מה היה גורם לכם לדבר עם מבוגרים כשהייתם ילדים.

במידה ויש לך חשד על פגיעה מינית – מה ניתן לעשות?

להתייעץ עם קולגה אמינ.ה.

לשתף את היועצת/פסיכולוגית המסגרת.

להתקשר 1202 להתייעץ עם אחת הסייעות המופלאות )פעיל 24-7 כולל יום כיפור(.

ניתן ומומלץ להתקשר 106 למוקד העירוני שאמון על התחום. וגם ל105 בתחום של פגיעות ברשת.
כיתבו לי הודעה פרטית.

ובבירכת החלום שלי – ששום ילד או ילדה לא יפגעו לעולם!

רוצים לשאול אותי עוד שאלות?

עברו ללשונית יצירת קשר.